כרמלה קיט ז"ל (1957-2023)
כרמלה נולדה בפתח תקוה, גדלה בדימונה ...ותמיד
התגאתה בכך שילדותה בדימונה "עיצבה את אישיותה". הייתה נערה ג'ינג'ית פעילה ומקסימה, ראשג"דית, כותבת מכתבים לראשי ממשלה וטורים בעיתון...
שירתה כמורה חיילת, ולאחר פרק בירושלים, נסעה לעין הוד – שם נישאה ליוני, איתו חזרה לפנימית בויאר בירושלים בתור מדריכה. שם גם נולדה מירבי.
המשפחה הצעירה הדרימה לספיר בערבה, שם כרמלה הייתה מחנכת ויועצת חינוכית בבית ספר שיטים, והשלימה מספר תארים במקביל.
לאחר שנפרדה מיוני – שנשאר חבר יקר עד יומה האחרון – חזרה עם מירבי לירושלים, ועבדה כיועצת, סגנית מנהלת ומורה לתיאטרון בבי"ס לאומנויות.
לימים הכירה את מישל, ועברה לגור איתו ועם מירבי
בגילה
לא נחה לרגע ... בתור מנחה ומנהלת פרויקט בברנקו-וייס, נחשפה לקאוצ'ינג – התאהבה ביכולת לגעת באנשים ולעזור להם... התמקצעה והפכה למאמנת ששינתה חיים למתאמנים.ות רבים... מתוך תשוקה למנף את יכולת הנחיית הקבוצה שלה, המציאה את מודל "אימון אישי בקבוצה" והקימה ביחד עם חברתה הטובה מיקי את ה"מרכז לאימון בקבוצה". הן השפיעו ישירות על הרבה עשרות אנשים, ובעקיפין, דרך הכשרת מאמנים בקבוצה – על מאות רבות. הפרק הזה הוליד את ספריה "נקודת מפגש" ו"לנגן בכינור הגדול"
לצילום כרמלה נחשפה במקרה, כשמישהו (?) עניין אותה בקורס "נשים מצלמות". בתוך הקורס ולאחריו, התשוקה האומנותית שלה התפרצה ליצירה שופעת של צילומים וטקסטים שרגשו את אלפי (!) העוקבים שלה בפייסבוק, ואת המבקרים בתערוכות הרבות שלה.
לימים, מיזגה כרמלה את האימון והצילום לתוך צילום מעצים כשהייתה מהיוזמים של PhotoVoice, וגם בחיבור והוראה של קורסים שונים – עוד אהבה גדולה שלה. אז גם נולד הספר השלישי שלה "משני צידי העדשה"...
הגלגול האחרון של אמנות בצילום שלה התרחב לצילום מטופל – מעבר לצילומי השכבות האופייניים לה – עבודה יצירתית ולאו דווקא דיגיטלית על צילומים קיימים...
הספר האחרון של כרמלה, "היא שם, אני כאן ובינינו ים" היה בעיניה ובעיני כל הנחשפים אליו תעודה מרגשת לכאב הענק מהפרידה מביתה.
בשנים האחרונות, כרמלה הייתה עסוקה ב "ירושה רגשית" – העברה בין דורית של רגשות, חוויות והתנהגויות... הספר החמישי שלה היה אמור להביא את הפרשנויות המילוליות והצילומיות שלה לנושא, אך לא הושלם
כרמלה חלתה לראשונה בסרטן ב2020 ונפטרה ב 23/6/2023.